"שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא"- שירי ליל הסדר- מקבץ מיוחד

תרבות • 3/4/2020 כניסות

ישנן שתי נשים בנען שהתקופה הזו היא משהו אחר ומיוחד בשבילן, תקופה בה הלב פועם והחשמל בגוף זורם- ללי ורעיה.
על כן בפוסט זה אני מעבירה להן את השרביט:- שווה קריאה!
ליל הסדר בנען
כמדי שנה בחמש-עשרה השנים האחרונות, כשהטבע בשיא פריחתו וריח משכר ממלא את האוויר, אני מתמלאת בחוסר שקט, התרגשות וציפייה.
זה הזמן בשנה שבו אני מעתיקה את מרכז חיי לאולם – תולה, מנקה, פורסת, מודדת, מצחצחת. מלקטת תורן ועוד תורן כאילו היו שיבולי פז.
רואה איך אולם הספורט הצנוע שלנו הופך בתוך ימים ספורים להיכל צבעוני לובש חג, והלב מתמלא...
אחד הזיכרונות מהשנה הראשונה או השנייה שבה הפקתי את הסדר, מלווה אותי עד היום:
הייתה זו שעת צהריים, ערב החג, כולם כבר הלכו להתקלח וללבוש את בגדי החג, ורק אני, רכזת תרבות מתחילה, מיוזעת ומוטרדת, עוד סופרת סכו"ם, מיישרת מפות, מדייקת מצקות במרכז השולחן.
לפתע נכנס לאולם צבי רובינוב, צועד זקוף ומתיישב באחד הכיסאות שבמרכז האולם.
הבטתי בו בתמיהה .ניגשתי ושאלתי לשלומו.
צבי הביט בי בחיוך ואמר: "אני אוהב בכל ליבי את ליל הסדר בנען. אני מגיע לכאן בשעות האלה כששקט, להריח, להתבונן ולהיזכר".
המשכתי בשלי, והוא נשאר לשבת שם עוד דקות ארוכות ואז קם והלך.
צבי כבר לא אתנו .
אך מדי שנה מאז, בשעת צהריים של ערב החג ,כשאני לגמרי לבד באולם, אני מתיישבת בשקט על אחד הכיסאות, מביטה ביופי הזה סביבי ונושמת עמוק את ניחוחו של הסדר.
ליל הסדר בנען הוא מסורת שעוברת מדור לדור .
כבוד גדול היה לי לקחת בו חלק בשנים האחרונות.
ואני כבר מחכה לשנה הבאה, לבוא וליהנות כאורחת...
ואם תראו אותי בשעת צהריים של ערב החג הקרב, יושבת בשקט על כיסא במרכז הפרקט ומביטה באולם הערום באהבה, זה לא כי השתגעתי.
אני פשוט מתגעגעת.
ללי אורן ניר שותפתי – שהשנה הייתה אמורה לחגוג ארבעים שנה כמפיקה המוסיקלית של הסדר – הגשימה חלום ישן והכינה רצף של שירי ליל הסדר .
תודה לך, ללי, על כל השנים שאת נושאת בעול, שומרת על המסורת המוזיקלית של הסדר הנעני ומנצחת על הכול ביד רמה.
כשנאזין השנה לשירים, איש איש בביתו, לא נהיה לבד.
חג שמח חברי נען האהובים.
בשנה הבאה באולם!
רעיה
https://www.youtube.com/watch?v=DCeyArro-eo&t=4s