אביטל חמדה

דפי זיכרון • כניסות

אביטל חמדה

שם משפחה קודם: קטש
תאריך לידה: 01/04/1915
תאריך פטירה: 23/04/1997
ארץ לידה: סוריה
בן זוג: אברהם אביטל

פיסות חיים

אמא נולדה בדמשק בחג הפסח, חמישית למשפחת קטש, בת ארבע בנות ושני בנים.
בעוד היא נערה צעירה חלתה אמה במחלה קשה. האב, סנדלר במקצועו, נשא בעול פרנסת
המשפחה וחמדה, במקום ללכת לבית הספר, רתוקה היתה למיטת אמה החולה.
במעט הזמן שנותר לה למדה תפירה מאחותה הגדולה ועזרה בפרנסת המשפחה.

בשנות נעוריה המאוחרות מרדה במסורת היהודית והמשפחתית והצטרפה לתנועת "החלוץ"
בדמשק ועלתה לארץ ישראל.

בי"א באדר, בשנת 1932, דרך שבילי הרים בלבנון, חצתה את הגבול ברגל והגיעה לכפר גלעדי –
נערה חלוצה ראשונה מדמשק – לארץ ישראל.

לאחר ימים ספורים הספיקה להשתתף בטיול ולחזות במשחקי "המכביה" בתל אביב.
כשבוע לאחר עלייתה ארצה מגיעה חמדה, עלמת יפת תואר, אל הקיבוץ, לנען.

אמא היתה אשה קשת יום ועבדה בכל העבודות: נטיעת פרדסים עם טוריה, טבחית מבשלת על פרימוסים,
טיפול בילדים ועבודות חוץ כמבשלת במחנות הצבא הבריטי ברפיח.

שדרת הברושים, מהכניסה לחדר ליד בתי ברל, ולאורך כל נען, שבנטיעתה השתתפה, היתה לה מקור גאווה בפני חבריה ואורחיה, שאיתם אהבה לטייל בחצר המשק של נען.

בשנותיה המאוחרות יותר, בגיל העמידה, נתגלו כשרונה וחריצות ידיה בתפירה, מקצוע בו עסקה עד שנותיה האחרונות. רבה היתה אכזבתה כאשר נאלצה להתנתק מעבודתה בתפירה – אירוע שהיווה מפנה חד ועצוב באורח חייה.

למרות זאת ניסתה להמשיך בעבודת התפירה והסריגה במסגרת "בית הדר" שבו גם הסתיימו חייה.

אמא חמדה נישאה לאבא אברהם בשנת 1933 ברבנות בתל אביב, לשם גם הגיע אביה מדמשק,
להיווכח במו עיניו שהרכילות אודות חיי בתו בארץ ישראל אינה נכונה. ואז לראשונה השלימה המשפחה עם חמדה בתם, אשר נטשה אותם בזמן עלייתה ארצה.

בנובמבר 1934 הולכת אמא חמדה ברגל, כשהיא בחודש התשיעי להריונה, דרך החולות והפרדסים,
אל תחנת הרכבת "נענה" כדי לנסוע לתל-אביב, ללדת את בנה הבכור.

בשנת 1935 מהגרת כל משפחת קטש מדמשק למדינות דרום-אמריקה. בתחילה לקובה ומשם לארגנטינה ומכסיקו, לא לפני שעברו אצל חמדה בקיבוץ. מאז לא נפגשו במשך כ-30 שנה.
רק אחרי מלחמת "ששת הימים" חודש הקשר המשפחתי.

אמא חמדה, בעלת טמפרמנט רב, חום וספונטניות ללא מעצורים, שמרה על קשר והיתה הדבק המקשר בין כל החברים וקרובי המשפחה בארץ ובעולם. במרצה הרב ואהבתה לטיולים הספיקה לראות עולם ומלואו ואף לבקר מספר פעמים אצל בני משפחתה הענפה במכסיקו, ארה"ב וקנדה.

גם בתוך משפחתו הקרובה, בניה ונכדיה, הרבתה להשתתף בטיולים, פיקניקים ומועדים והיתה בהם הרוח החיה.

בגלל פרידתה המוקדמת ממשפחתה הקרובה בסוריה חשובה היתה בעיניה לכידות המשפחה, עליה הקפידה בלהט.

במשך השנים עזבו שלושת בניה – אמנון, איתן ושלמה, את נען – לאכזבתה הרבה.
למרות זאת שמרה בקנאות על הקשר עם משפחות הבנים והנכדים, בימי חג והולדת,
וכך גם שמרה אותם קשורים לבית ולנען.

אמא חמדה, יחד עם אבא אברהם, השתתפה בחוגי לימוד ועבודת יד במסגרת קהילת המבוגרים בנען.
מאד אהבה להציג את מעשי ידיה בסריגה, תפירה, רקמה וקרמיקה.

אמא, ברצונה העז שלא להחמיץ דבר, השתתפה בקנאות בטיולים, שירה במקהלה, ריקודים וארועי תרבות בנען.

חמדה מעולם לא ביקרה בבית ספר, ואת מרבית השכלתה רכשה בכוחות עצמה ובעזרת אבא אברהם.
שנים אחר כך, לאחר שידעה כבר לכתוב, מילאה מחברות ויומנים בעם תיעדה את מהלך חייה.

לאחרונה חלתה אמא ולא יכלה יותר, ורק עיניה היפות שוטטו בחוסר אונים בינינו,
ואנחנו – קצרה ידינו להושיעה...

נזכור אותך תמיד, אמא יקרה....

בני משפחתה האוהבים